Excavation Mark – חשיפה שימור האדרה

Excavation Mark – חשיפה שימור האדרה

בית הנסן – מרכז לעיצוב מדיה וטכנולוגיה

24.10.18 – 23.11.18 

 טקסט מקורי

בעקבות הגדרתה המילונית, מטרתה של <<הארכיאולוגיה >> כמדע וכמתודולגיה  היא לאתר, ללמוד ולשמר את ההסטוריה האנושית. כך שדה המחקר מנסה להגדיר ולתאר רצף הסטורי על ידי ניתוח של הדומה והשונה,לשם סיווג ואפיון של תרבויות אנושיות בהתבסס על חפצים ממשיים. אותם אובייקטים, המתגלים בכוונה או במקרה, ממעמקי האדמה או מקרקעית הים, עומדים למעשה במרכזה של << המטאפורה הארכיאולוגית>> השמה לה למטרה להאיר זרקור וליצור הקבלה בין פרקטיקת הארכיאולוג לבין זאת של האמן. מתוך כך, האובייקט האמנותי מקבל את תצורתו מתוך המחשבה על אותם חפצים ממשים ובעיקר מתוך אופן גילויים. כמערך קבוצתי, התערוכה excavation mark!  תבקש לאבחן ובכך להבליט את הנטייה ההולכת וגוברת של אמנים עכשווים לפסוע בדרכה של <<המטאפורה הארכיאולוגית>> כפרקטיקה אמנותית השואפת לחשוף לשמר ולהאדיר רעיונות, מושאי מחקר ואידאולוגיות שונות באמצעות פעולת החפירה.

אותה פעולה, מקבלת מצד אחד נוכחות ממשית מובהקת ובו בזמן נוכחות מטפורית אשר מאכלסת רבדים שונים של גילוי וחשיפה. לצד מטאפורות של מרחב: אתר, טריטוריה, שדה, עקירה, אופק וארכיפלג, ניסח מישל פוקו בארכיאולוגיה של הידע שימוש מטאפורי בפרקטיקה של הארכיאולוג כחלק מעיסוקו הפילוסופי בשכבות של ידע בדיסצפלינות השונות. שכבות שאינן בהכרח מקיימות רצף לינארי. חפירה וסידור הממצאים הפכו לרעיון מכריע ורב- משמעי בדיון אל מול תולדות הרעיונות – התיאור הארכיאולוגי הוא בדיוק זניחה של רעיונות אלה ונסיון לעצב היסטוריה שונה בתכלית של מה שאמרו בני האדם <<המטאפורה הארכיאולוגית>> על פי פוקו, "מדברת בחפץ לב על נתקים, סדקים, פעירות, צורות חדשות לחלוטין של פוזיטיביות ועל הסתעפיות מחדש פתאומיות"

בחירתם.ן של האמנים.ות השונים.ות בתערוכה התבססה בין היתר על הפרקטיקה בה בחרו להתעסק כחלק מתוצר האובייקט האמנותי. העבודות אינן בהכרח מציגות את האובייקט הארכיאולוגי הממשי, אלא ממחישות חפירה מטאפורית בנבכי ההיסטוריה והמציאות,  על מנת לחשוף, לשמר ולהאדיר תופעות, רעיונות ואידאולוגיות שונות. האמנים.ות מעלים.ות שאלות בדבר רציפותם של אירועים הסטוריים, שאלות אשר חושפות צירי זמן קבועים ומקובעים אשר לרוב מובילים להסתרה. פעולתם.ן מבקשת להתיר את כל אותם חוטים אשר טוותה סבלנותם של ההסטוריונים, על ידי הכפלה של הבדלים, טשטוש קווי התקשרות והשתדלות להפוך את המעברים הנוצרים לקשים יותר ובכך למאתגרים. יחודה של התערוכה excavation mark! טמון בו בזמן ברעיון המרכזי הרוצה לחשוב מחדש את ההיסטוריה ואת אופן העברתה דרך המונח <<המטאפורה הארכיאולוגית>> המוצג בתצורה של פרקטיקה אמנותית; ובשל מכלול האמנים והאמניות המגיעים מכאן ומשם מפרקטיקה כזאת או אחרת תוך מתן דגש על אמנות ניו מדיה וטכנולוגיה.

מתן אורון 

עילית אזולאי

מעיין אליקים 

פטריק היו

אוליביה  הילד

פלס אמפייר

ג'יסון קינג

רוני קרפיול

אוצר:עמית שמאע

טקסט חלופי מאת רבקה ויצ'נר

ברוכים הבאים לתערוכה:  Excavation Mark – חשיפה שימור האדרה

יש שעולם האמנות זר להם והנוכחות וההתבוננות בתערוכה דורשות מהם העמדת פנים, חוסר נוחות. אבל האמנות מיועדת לכולם והאמת היא שעולם האמנות משתנה כל הזמן, כך שאין נכון או לא נכון כשמדובר באמנות. אנחנו מזמינים אתכם להרגיש בנוח, להסתובב, להתבונן, לקרוא, לחפור; להיות חלק מהתערוכה ואולי לגלות שיש דברים שנוגעים בכם, בכן, במיוחד. 

הארכיאולוגיה היא גילוי של אובייקטים מהעבר וניסיון למקם אותם בתוך סיפור היסטורי. הרעיון הזה יכול להתאים גם לתחום המחשבה – חיפוש ומציאה של אוצרות מחשבה ורוח בטקסטים מהעבר.  

בתערוכה זו קובצו יצירות של אמנים העוסקים בארכיאולוגיה: בחפצים ארכיאולוגים, או מתוך מחשבה על מושג הארכיאולגיה, ברציפות או באי-רציפות של הזמן. 

בעבודת הוידאו של פטריק היו, "ואם בעוד אלף שנים", פסל הספינקס מתעורר לחיים בעקבות גילויו בחפירה ארכיאולוגית, אך אין זה הספינקס המקורי אלא זה שמופיע בסרט "עשרת הדברות" שצולם ב-1956. עבודה זו מציפה שאלות: האם מה שנוצר כחיקוי יכול להיות מקורי ואותנטי בפני עצמו? איך אנחנו יכולים לדעת מה הסיפור ומה באמת היה?   

עבודתה של עילית אזולאי מורכבת ממספר דימויים ממוסגרים המראים פריטים מהעבר, ביניהם דימוי של פוחלץ של ג'ירף. הדימויים מלווים במדריך קולי. אנו רגילים למצוא מדריך קולי במוזאון ופעמים רבות הוא מרחיב ונותן מידע על פריט היסטורי ובכך עוזר לנו לקטלג ולמקם אותו על ציר הזמן. אך במדריך שיצרה אזולאי נמצא מידע חלקי, לא רשמי. מידע חלקי זה מגיע לידי ביטוי למשל בכך שעל חלק מהדימויים יש הסברים מפורטים, ממש סיפוריים, ואילו על אחרים אין יותר מאשר שני משפטים.

בית הנסן, שבו ממוקמת התערוכה, הוקם בשכונת טלביה בשנת 1887 במטרה לשמש כבית חולים למצורעים. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 חדל לפעול במתכונתו המקורית ובמשך שנים עמד שומם. בשנים האחרונות שופץ והפך למרכז תרבות ולימוד. בית הנסן הוא דוגמא מעניינת למקום שכמו התגלה מחדש, יצא מהקשרו וקיבל הקשר חדש.