ג'ים – תערוכת יחיד של להלי פרילינג. טקסט חלופי מאת אילנה גרינברג

טקסט מקורי של התערוכה               

 להלי פרילינג; ג'ים – תערוכת יחיד 

אוצרת: לאה אביר 

גלריה רו-ארט

גלריה רו-ארט שמחה להודיע על תערוכת יחיד חדשה ללהלי פרילינג, שכותרתה "ג'ים". בתערוכה זו מוצגים פסלים ומיצבים חדשים, הממשיכים ומפתחים את עיסוקה של פרילינג בקטסטרופה ורומנטיקה, מורבידיות וגלאם. בתערוכה (Cutter 2013) הפכה פרילינג את הגלריה לסבך חוטי ניילון ותפירה שנמתחו לאורכה ולרוחבה –  טכניקה שהלכה ושכללה במיצבים שונים בחללי תצוגה ובמרחב הציבורי. בתערוכה סירנה (2016) הציבה פרילינג במרכז הגלריה מכונית מרוסקת (בה טיפלה בחוטי ניילון, אובייקטים ותאורה ופסלי נייר מרחפים).  יחד הם יצרו סביבה שכיוונה לחושי הראייה וההתמצאות, והציבה אלטרנטיבה לשימוש המאצ'ואיסטי השגור ברכבים וחלקי רכב באמנות. 

בתערוכת היחיד השלישית של להלי פרילינג בגלריה רו-ארט יוצבו בחלל מספר מערכי פיסול, הכוללים הדפסות גדולות ממדים, מחוררות ומאירות, וכן פסלים קטנים יותר שהם אובייקטים מטופלים, הפסלים הגדולים מציגים את גרסתה של האמנית למסורת האמנותית של ה"ואניטס" – מילולית, "הבל הבלים"- אלגוריות על ארעיות החיים ועל אשליית השווא הטמונה בתענוגות הארציים. בין העבודות הקטנות ניתן למצוא פסלים שהם מעין פונפונים של מעודדות, העשויים פאות שיער בלונדיני (המשויך למעודדות) – במהות הפסל מצויה תנועת ה"וויפלאש", שמסמנת כאן ריקוד, דראג וגולגולת מקורקפת. עבודות אלה קשורות בעולמות הלייף-סטייל והאסתטיקה של מכוני כושר, יוגה ופילאטיס, על הפטישיזם והחפצון המצויים בהם ועל חשיבותם בחיי פרברים, כשהם נושאים בחובה הבטחה לעולם של "בריאות" ו"פיטנס"(מילה שפרושה כושר גופני וגם כשירות, התאמה(.

 התערוכה  "ג'ים" היא מתקפה על קלישאות, שיש בה גם התמסרות לקסם המצוי בהן. בליבה סיפור אהבה רקוב, רומן שסרח.  תחילתה במחשבה על פנטזיות קלאסיות ועכשוויות על נשיות,  דמיון של דמות מועצמת, שהיא למעשה נטולת עוקץ ונוח. השם "ג'ים"  מסמן גבר אמריקאי גנרי מופשט. כשהוא הופך לקונקרטי, הוא יכול להיות גיבור רומנטי – כמו ג'יימס) "ג'ימי" ( סטיוארט בסרט  "פעמון, ספר ונר" , שפריים מתוכו מצוי בדימוי ההזמנה לתערוכה של פרילינג. קומדיה רומנטית זו משנת 1958 קרויה על שם טקס נידוי קתולי קדום. קים נובאק (שצבעה את שיערה לבלונד ושינתה את שמה מ"מרלין" ל"קים" לדרישתם של מפיקים ובעלי אולפנים) משחקת בו מכשפה יפהפיה וקרה, שנכלל המכשפות, אינה יכולה להתאהב. היא לא רק יפה ואופנתית, אלא גם בעליה של גלריית פיסול פרימיטיבי אפריקאי. במהלך הסרט. מתאהבת נובאק בסטיוארט, המגלם שנן שעובר לגור מעליה, ומכיוון שכך – היא נאלצת לוותר על כוחותיה.  היא זוכה ברומן, אך מסיימת את הסרט מכשפה ללא כוחות וכעת בבעלותה גלריה של חפצי נוי מתקתקים.

אבל התגלמות נוספת של "ג'ים" היא כדמות אב המסמנת את קולו של המוסר והופכת בנך לבלתי רלוונטית, אפילו דוחה. למשל, דמותו של ג'ים וולש בסדרת הנעורים האמריקאית "בברלי הילס  90210 סדרה שבוימה על ידי אב (ארון ספלינג) שליהק את בתו (טורי ספלינג) לתפקיד הבתולה היחידה בתיכון – סטטוס שנותר על כנו לאורך שבע עונות. הפרתו של הקול המוסרי, המצווה להתנהג יפה, להיזהר, מצויה בלב התערוכה של פרילינג. כך גם קריסתם הבלתי נמנעת של עולמות הוליוודיים אל תוך עצמם – לא רק טביעתן של סדרות הנעורים בביצה האינסופית שהן עצמן יוצרות, אלא גם ההיחלשות והעקרות המיזוגניות שמצויה בסופם של נרטיבים קולנועיים. 

מקור השפעה חשוב על העבודות החדשות של פרילינג הוא " גיפים"- הדימויים המרקדים והרפטטיבים שהפכו לנושאי מסרים מקובלים. הגיפים מגלמים את קיצורו החריף של טווח תשומת הלב של הצופה העכשווי – החזרתיות שלהם הופכת את ההתבוננות בהם לבלתי אפשרית, והם נזנחים מיד לאחר קבלת המסר הקצרצר, הפאנץ' ליין המיידי . בעבודות של פרילינג, שהיא מגדירה נגיפים גדולים,  התנועה הפיסולית נוצרת דרך חירורו של הדימוי – ההרס שלו. היא מאפשרת את ההתבוננות בעלת המשך בכך שהיא הופכת את הדימויים לסביבה שניתן לנוע בתוכה.

טקסט חלופי מאת אילנה גרינברג

אם נכנסתם לתערוכה בגלריה והתבוננתם בעבודות ולא הבנתם דבר, נראה שאתם בחברה טובה. אם אתם עדיין קוראים את הטקסט, עצרו את הקריאה, היכנסו שוב לחלל הגלריה. 

נכנסתם, עכשיו אתם חלק מהתערוכה. דמותכם משוכפלת ומוכפלת על ידי המראה הממוקמת על קיר הגלריה, שמזכירה חדר מראות בדומה לחדרי כושר או כזו המצויה בדרך כלל בסטודיו למחול. 

למעשה החלל כולו מוכפל. במרכז החלל, מוצבים שלושה פסלים. הפסל המרכזי הוא של גולגולת השזורים בה אבנים מנצנצות ונקודות אור מבליחות דרכה. במרחק מה מוקמו תצלומי שני זרי פרחים גדולים  מסוגננים, קיטשיים. הפרחים כמו הגולגולת מנצנצים ומוארים במעין  נטיפי טל, כדמעות הזולגות על עלי הכותרת. אלו מגזרות מתכת שעליהן מודפסים צילומים גדולים. האשליה של אבנים יקרות ואורות מנצנצים מתבררת בהתבוננות מקרוב כחרירים קטנים  של אור הבוקע מבעדם, אור הנובע מתאורת זרקורים תעשייתיים. 

עוד בחלל הגלריה פסלונים קטנים הקשורים בחפצים מעולמות הלייף-סטייל והאסתטיקה. פונפוני מעודדות העשויים פאות בלונדיניות מעוטרים באגרופנים מכוסים אבני סברובסקי לצד פחית קולה מחוררת ומעוכה. 

פרלינג  משתמשת באור כמו שהצייר משתמש בצבע.  נדמה כי החלל הדומם מתעורר לחיים בזכות התאורה ודמויותינו הנעות בו. דמותנו המשתקפת במראה תהיה שם עד אשר נצא ונותיר אחרינו חלל ריק ממש כמו בחיים. תעתועי  התאורה, המראה, מגזרות המתכת והפסלונים הפזורים שמסביב  מסמלים כי למעשה כל שסביבנו הוא למראית עין, חלק מאשליה בת חלוף. הכול "הבל הבלים".

עבודתה של פרילינג מתכתבת עם היצירה "גולגולת" של האמן הבריטי דמיאן  הרסט. הגולגולת של הרסט מקושטת כולה ביהלומים יקרי ערך, ועומדת למכירה בכ-20 מילון דולר. כמו הרסט גם להלי מציגה אותנו כשבויים ביומרות של  גדלות ויוהרה, שבויים בכל מה שמוכרים לנו, המשווקים, בעלי הממון. 

שם התערוכה "ג'ים", מבהירה האמנית, לקוח מ"חדר כושר" באנגלית, אותו מקום שבו חלקנו נמצאים יום ולילה כמכורים לצורך לטפח את גופנו, שבויים בסטריאוטיפים בני חלוף ובהבטחה לעולם של בריאות ו"פיטנס", כשירות והתאמה.