אולי כן אולי לא – מוזיאון ישראל

אוצרת: מירה לפידות

טקסט מקורי

האמן והפעיל החברתי והפוליטי איי וייוויי נולד ב־1957 בבייג׳ין שבסין. שנה לאחר מכן, תחת משטרו של מאו דזה דונג, הוכרז אביו שהיה משורר ואינטלקטואל ״אויב העם״, והמשפחה הוגלתה למחנה עבודה לשם חינוך מחדש. רק בשנת 1976 הותר לה לחזור לעיר מגוריה ושֵׁם האב טוהר. איי וייוויי החל את דרכו בזירת האמנות העכשווית שהנצה אז בבייג׳ין. יחד עם אמנים נוספים הוא השתתף בתערוכות ובפעולות אמנותיות שמחו נגד השלטונות וקראו לחופש אמנותי ולחופש בכלל. ב־1981, בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו, עזב את סין לטובת ארצות־הברית, חי בניו־יורק עשר שנים, הושפע בין היתר מאנדי וורהול וממרסל דושאן וביסס את דרכו כאמן. ב־1993 שב למולדתו כדי לסעוד את אביו החולה, הצטרף לאוונגרד הסיני המוקדם, ערך תערוכות ופרסם ספרים במחתרת. כעבור שש שנים החל לעסוק באדריכלות, כשתכנן ובנה את הסטודיו שלו ברובע האמנות קאושאנגדי שמצפון לבייג‘ין. בשנת 2006 פתח בלוג פופולרי וביטא בו את דעותיו בנושאים פוליטיים, אמנותיים וחברתיים. הודות לכישרונו הרב וליכולתו היוצאת־מן־הכלל ליצור קשרים, היה לאמן המשפיע ביותר בסין ולאמן בינלאומי מהחשובים בימינו.
עבודותיו של איי עצומות וביצוען, שלעתים דורש את השתתפותם של עשרות או מאות בעלי מלאכה מיומנים, מעורר השתאות. מה שמושך את העין במבט ראשון מתגלה במבט שני כמורכב יותר ונעים פחות: הנושאים שהוא עוסק בהם הם תנאי עבודה וייצור, מחיקת המסורת בשם הפיתוח המואץ, צנזורה, הגירה, פליטוּת וההיסטוריה הסינית הקרובה והרחוקה. כך למשל, הוא רתם את הסטודיו שלו ומאות מתנדבים לחקירת נפגעי אסון רעידת האדמה בסצ׳ואן במאי 2008 , וגילה כי בתי הספר שקרסו על תלמידיהם נבנו שלא על-פי התקנים, עקב שחיתות. בעקבות פעילות זאת, הוא נעצר ב־2011, נכלא בלי משפט 81 ימים ולבסוף שוחרר בתנאים מגבילים, ומעקב הוטל על הסטודיו שלו.
העבודות בתערוכה נוצרו על פני כמה עשורים. מהן מרהיבות, מהן מתריסות ומהן מפתיעות בעדינותן. תחת מעטה הפיתוי שלהן מבעבעת עמדה שתובעת מכל אחד מאתנו לשמור על דריכות ולפתח את חוש הביקורת, להטיל ספק ולא לקבל דבר כמובן מאליו. חצי הביקורת שלהן מופנות כלפי עוולות גלויות או סמויות, ובראשן – הכוח שמפעילה המדינה והאיום על חופש הביטוי. בזמנים של חוסר ודאות קיצוני ושינויים טקטוניים במערך הכוחות הבינלאומי, השאלות שעולות מעבודות אלה רלוונטיות מאי פעם: האם מה שמספרים לנו נכון? האם מה שאנחנו רואים אמיתי? – אולי, אולי לא….

טקסט חלופי מאת טל נבון

האם יש אמנות שאינה פוליטית? מעצם העובדה שאדם נולד כאזרח, כל מעשה יצירה שלו יהיה פוליטי. מעשה פוליטי במובן של מעשה המשפיע על מבנה הכוח בחברה. במאמרו על ה"פרדוקסים של האמנות הפוליטית" הפילוסוף ז'אק רנסייר מבחין: " מאז תחילת המאה העשרים ואחת אנו שומעים יותר ויותר על- "חזרתה של האמנות אל הפוליטיקה". אמנים פוליטיים הם אלו שיוצרים פסלים, אנדרטאות, ציורים, פוסטרים, עבודות וידאו ומיצגים, המבקשים להראות לצופים את עוולות האנושות ולעורר את מודעותם. האמן איי ויי ויי נמנה עם זרם זה של אמנים פוליטיים.
עבודותיו עשויות ברמת גימור גבוהה. כדי לבצעם נדרש עמלם של עובדים רבים, ובהם אנשי מקצוע מיומנים. בעבודה אחת, מסודרים על רצפת המוזיאון מיליוני גרעיני פורצלן. העבודה שנוצרה בכפר ג'ינגדהזן בסין, בעל מסורת של ייצור כלי פורצלן, נעשתה בידי 1,600 סינים במשך שנתיים וחצי. בכלכלה הגלובלית המתועשת כפר הפורצלן איבד זה כבר את מקור הפרנסה שלו. איי וויי וויי הפיח חיים בכפר כשהזמין מאנשיו 150 טון של גרעיני פורצלן לטובת מיצג המבקש להעלות שאלות ביקורתיות על אודות תרבות ה"made in china". עם זאת באתר המכירות ebay תוכלו לקנות גרעיני חמנייה מפורצלן של אייוייויי, ובדף המכירה מצויין כי הם מתוצרת סין.
העבודות הפוליטיות של איי וי וי ניכרות באסתטיקה מגובבת ומהפנטת: מעין "טפטים", המייצרים דקורציה הבנויה מדימויים "לא שגרתיים" כגון מצלמות אבטחה, אזיקים וידיים במחווה של אצבע משולשת. עצי ענק עומדים מפוזרים בכניסה לחללי התצוגה. עצים שאסף איי וי וי בסין ופירק, והרכיב מהחתיכות היתומות עצים חדשים שהוא מעביר בין תערוכות שונות ברחבי העולם. וכן, צילומים העשויים מלגו שבהם הוא מצולם כשהוא מפיל מידיו כד משושלת האן. כל עבודה היא בעלת אסתטיקה ייחודית לעצמה ועוסקת בסוגיה פוליטית אחרת.
על אודות ההיבט האתי במעשה האמנותי של איי ויי ויי אפשר לשאול: האם העסקתם של 1,600 סינים אנונימיים בייצור עבודת אמנות, שעליה חתום אמן אחד, אינה בעייתית – בין שתנאי ההעסקה נאותים ובין שלא? איזה ביטוי ניתן להיבט הפוליטי בתוך האסתטיקה המדויקת והעיצוב המרהיב? מה הצופה מרגיש, מה הצופה מרגישה, לנוכח הריבוי האדיר של נושאים פוליטיים המוצגים בדימויים מדויקים?
ז'אק רנסייר כותב על האמנות הפוליטית: "אסטרטגיות ופרקטיקות אלה מאמצות מראש תפיסה מסוימת בדבר האפקטיביות של מעשה האמנות. בבסיס צורות אלה נעוצה ההנחה שהאמנות מאלצת אותנו להתקומם כשהיא מראה לנו דברים מקוממים". בתערוכה זו אנו מבקשים לשאול איך מתבטא הפוליטי בעבודותיו של איי ויי ויי וכיצד הוא מתקיים בתוך המוזיאון? האם לאמנות יש כוח פוליטי כפי שהיא תופסת את עצמה או שמא העבודות מייצרות דימוי ותו לא? והאם בירושלים, בזמנים שבהם חופש הביטוי האמנותי מוטל בספק, יש לאמנות העוסקת בעוולות מרוחקות את הכוח לעורר את התודעה לגבי הפוליטי המקומי?